בעונה שעברה מיאמי היט הייתה קבוצה בינונית מאוד, שהייתה על סף הפלייאוף במזרח ורוב רובה של העונה התרכז בעונה אחרונה של אגדת המועדון, דווין וויד, שחזר באמצע עונת 2017/18 למדים המוכרים והאהובים, ובעיקר במסע שלו ברחבי הליגה ובהחלפת גופיות עם שחקני היריבות. בצל הסיטואציה הזו, במיאמי התבצעו חילופי דורות, אך דווקא ללא קשר לוויד אם כי בעמדת הסנטר, בה חסן וויטסייד שהיה סנטר הקבוצה למשך 5 שנים, ובעונה זו הגיח שם חדש, שחקן בעונתו השנייה, בחור קפיצי עם זריזות והגנה, או כפי שנאמר בספרי הקומיקס – באם!

בעונה הקודמת ובעונת הרוקי של באם (אנקדוטה אגבית, שמו האמיתי הוא אידריס, אבל אמו כינתה אותו בילדותו בכינוי "באם" ומשם זה תפס. בלי ספק באם זה יותר מגניב מאידריס) הוא הראה ניצוצות ותפס לחלקים מהעונה עמדה בחמישייה בעיקר בשל ההגנה והאתלטיות שסיפק, אבל הוא עוד לא היה נראה בשל מספיק על מנת להיות שחקן שאפשר לסמוך עליו לאורך זמן.

בתום העונה הקודמת, וויד פרש, וויטסייד הועבר לפורטלנד על מנת להשאיר לבאם יותר דקות בעמדת הסנטר וג'ימי באטלר חתם במהלך מאוד מפתיע עם המועדון. רבים טענו שבאטלר ביצע את המעבר רק בשביל להנות מהחוף והבחורות במיאמי, אבל הוא בא לעונה הזאת עם נטל על הכתפיים אחרי שסומן אצל רבים בפנקסים כשחקן אגואיסט שמזיק לקבוצה ולשחקנים צעירים, בעיקר בשל הסיטואציה שנוצרה במינסוטה בתחילת השנה עם השחקנים הצעירים קארל אנטוני טאונס ואנדרו וויגינס. במהלך הקיץ אדביו התאמן עם נבחרת ארה"ב לקראת גביע העולם והיה בקבוצת האימונים מולה הקבוצה הראשית שיחקה, ואף נשקל כמועמד לנבחרת אך לבסוף נופה.

היה לנו בליגה קיץ ארוך מאוד ומרתק, וכולם כבר חיכו לראות מה יניב ומה יהיו תוצאות הדראפט והפרי אייג'נסי בליגה, אך עם זאת, רבים לא האמינו במיאמי שתוכל להיות מתמודדת לגיטימית במזרח – הרי הסגל היה מורכב משחקנים פציעים (עיין ערך גוראן דראגיץ' וג'סטיס ווינסלו, שיותר מאוחר בעונה הועבר בטרייד) או כאלה שפשוט אף אחד לא ידע שהם קיימים עד שהעונה התחילה (דאנקן רובינסון וקנדריק נאן), אז ההיט היו צפויים לסיים במקום נמוך במזרח ולא יצליחו להתמודד ראש בראש עם הגדולות, אך מיאמי הפתיעו, ובגדול.

שחקנים כמו נאן, רובינסון והירו פורחים, באטלר משגשג במערכת של מיאמי שנראה שמתאימה בול לאופי שלו ועד פגרת הקורונה, שעדיין לא ידוע מתי תסתיים, ההיט היו קבוצה מאוד מוצלחת, ויחד עם הראפטורס חידשו הרבה בליגה כשהכניסו לאופנה יותר ויותר את ההגנה האיזורית, שהייתה נהוגה לשימוש בעיקר באירופה, אך הם עשו זאת בדרך שונה לחלוטין כשבפרימטר מתרוצץ לו בולדוג העונה לשם ג'ימי באטלר . ההצלחה של מיאמי העונה נבעה מכל הסיבות הללו, כמו גם מאימון נהדר של אריק ספולסטרה, אבל מי שנתן את הערך המוסף ופרץ בגדול העונה, הוא לא פחות מהשחקן המשתפר של העונה עבורי, באם אדביו.

לאדביו יצא מוניטין כשומר צבע מוצלח מאוד, ובצדק, אך קל לשכוח שהוא גם מגן פרימטר מדהים, עם זריזות רגליים ומהירות בגובה של 2.06 מ' (לא מאוד גבוה לסנטר, אך בעידן המודרני זהו גובה מספק בשילוב עם האתלטיות שלו ומוטת ידיים ארוכה של 2.17 מ') הוא שומר נהדר, לטעמי אחד הטובים בליגה בזכות האתלטיות הנהדרת בצבע וההגנה המצוינת מחוץ לו.

בהתקפה אדביו הוא שחקן אידיאלי לימינו אנו, חוץ מבעיה אחת – הוא לא קולע שלשות. בימינו אנו אחד הדברים החשובים ביותר בליגה הטובה בעולם הוא המסוגלות לקלוע שלשות, אבל החיסרון של השלשות במשחקו של אדביו לא גורע כלל מההתקפה של מיאמי, אלא להפך – מיאמי היא קבוצת שלשות מצוינת, בין אם באחוזים שם היא מובילה את הליגה (במשותף עם יוטה) עם 38.3% משלוש ובין אם בשלשות שנקלעו בממוצע למשחק, שם היא עומדת במקום השביעי בליגה עם 13.2. ניתן לראות בנתונים אלה שלא רק שאדביו לא גורע מההתקפה בפן קליעת השלשות, אלא הוא גם מוסיף: לאדביו קשר מיוחד עם דאנקן רובינסון, הקלעי הפסיכי של מיאמי, כשהוא מסר לרובינסון 70 אסיסטים לשלשות, שזהו קשר המוסר – מקבל הכי טוב בתחום קליעת השלשות בליגה.

הפן ההתקפי המיוחד ביותר אצל באם הוא יכולת המסירה שלו מעמדת הסנטר – אדביו מוסר 5.1 אסיסטים למשחק, ובכך הוא משמש כפוינט סנטר עבור מיאמי, ומשלים סגל שבו יש מספר שחקנים שמסוגלים למסור את הכדור בצורה מיטבית כמו באטלר, דראגיץ' ונאן, ועוד מספר שחקנים שיכולים לקבל מצבים טובים ולקלוע באחוזים גבוהים (קלי אוליניק, דאנקן רובינסון וגם דראגיץ' ונאן).

לאדביו השפעה מאוד מיוחדת על המשחק – כשאיתו הקבוצה מחזיקה בנט רייטינג של 4.6, ובלעדיו ב-0.8 בלבד. באם שחקן מאוד מהנה לצפייה שנותן הכל על המגרש כל ערב, ואני מקווה שימשיך לפתח את משחקו גם בהמשך.